הכליות הן איברים חיוניים בגוף האחראים על סינון הדם, סילוק רעלים, שמירה על איזון נוזלים ואלקטרוליטים, וויסות לחץ הדם וייצור הורמונים חשובים. כאשר הכליות נפגעות, תפקודן עלול להיפגע ולהוביל למחלות כליה חריפות או כרוניות.

מהי מחלת כליה כרונית?

מחלת כליה כרונית היא מצב בו חלה ירידה הדרגתית בתפקוד הכליות לאורך זמן, בדרך כלל חודשים או שנים. המחלה עלולה להוביל לאי-ספיקת כליות במקרים חמורים.

גורמים ל-CKD בילדים ובמתבגרים

• מומים מולדים – כגון דיספלזיה כלייתית, כליה פוליציסטית או היצרות מולדת של דרכי השתן.

• מחלות גנטיות – כמו מחלת אלפורט או מחלות תורשתיות אחרות.

• זיהומים חוזרים בדרכי השתן – עלולים לגרום להצטלקות הכליה ולהתפתחות אי-ספיקה.

• יתר לחץ דם וסוכרת – במתבגרים הסובלים מהשמנת יתר או מחלות מטבוליות אחרות.

• מחלות אוטואימוניות – כגון נפריטיס לופוס או תסמונת נפרוטית כרונית.

תסמינים של מחלת כליה כרונית

• עייפות וחולשה כללית

• ירידה בתיאבון וירידה במשקל

• כאבי ראש ולחץ דם גבוה

• שתן מוקצף או כהה

• נפיחות בפנים, בידיים וברגליים

• צמיחה איטית אצל ילדים

אבחון וטיפול

האבחון מבוסס על בדיקות דם ושתן, בדיקות הדמיה (אולטרסאונד, MRI), ולעיתים ביופסיה של הכליה. הטיפול כולל:

• תזונה מבוקרת – הפחתת צריכת נתרן, זרחן וחלבון בהתאם למצב הכלייתי.

• איזון לחץ הדם – באמצעות תרופות מתאימות.

• טיפול במחלות נלוות – איזון רמות הסוכר, טיפול באנמיה ומעקב אחר בריאות העצמות.

• במקרים חמורים – טיפולים כמו דיאליזה או השתלת כליה.

סיכום וחשיבות המעקב

מחלות כליה בילדים ובמתבגרים דורשות אבחון מוקדם ומעקב מתמשך על מנת למנוע סיבוכים. טיפול מתאים יכול לשפר משמעותית את איכות החיים ולהאט את התקדמות המחלה. מומלץ לפנות לרופא מומחה בנפרולוגיה ילדים לצורך אבחון, טיפול ומעקב מותאם אישית.

מערכת השתן אחראית על סינון הדם והפרשת פסולת מהגוף דרך הכליות, השופכנים, שלפוחית השתן והשופכה. לעיתים, כבר בשלב ההתפתחות העוברית, עלולים להופיע מומים מולדים במערכת השתן. מומים אלו יכולים להיות קלים וחסרי משמעות רפואית, אך לעיתים הם עשויים לגרום לבעיות רפואיות המחייבות מעקב, טיפול ואף התערבות כירורגית.

סוגי מומים מולדים נפוצים במערכת השתן

1. הרחבת אגני כליה (Hydronephrosis)
   מצב בו יש הצטברות של שתן בתוך הכליה בשל חסימה חלקית או מלאה בדרכי השתן. יכול להופיע באופן זמני בעובר ולהיעלם לאחר הלידה, אך במקרים מסוימים נדרש מעקב וטיפול.

2. כיס השתן האקטופי (Ectopic Ureter)
   כאשר אחד השופכנים לא מתחבר לשלפוחית השתן במיקום הרגיל, אלא לנקודה אחרת כמו השופכה או הנרתיק, מה שעלול לגרום לדליפת שתן כרונית.

3. כליה פוליציסטית (Polycystic Kidney Disease – PKD)
   מחלה גנטית המאופיינת בהיווצרות ציסטות מרובות בכליה, אשר עלולות לפגוע בתפקוד הכלייתי עם הזמן.

4. כליה פרסה (Horseshoe Kidney)
   מצב בו שתי הכליות מחוברות בבסיסן, ויוצרות מבנה דמוי פרסה. לרוב, מצב זה אינו גורם לתסמינים אך לעיתים יכול לגרום לחסימות בדרכי השתן או נטייה לזיהומים.

5. כפל מערכת איסוף השתן (Duplicated Collecting System)
   כאשר יש שני שופכנים לכל כליה במקום אחד בלבד. מצב זה עלול לגרום לרפלוקס (החזרת שתן מהשלפוחית לכליה) או לזיהומים חוזרים.

6. רפלוקס שלפוחית-שופכן (Vesicoureteral Reflux – VUR)
   מצב בו שתן זורם מהשלפוחית בחזרה לכיוון הכליות, מה שעלול לגרום לזיהומים חוזרים ולפגיעה בתפקוד הכלייתי.

7. היצרות במעבר בין הכליה לשופכן (UPJ Obstruction)
   חסימה חלקית או מלאה במעבר בין אגן הכליה לשופכן, הגורמת להצטברות שתן ולפגיעה הדרגתית בתפקוד הכליה.

תסמינים אפשריים של מומים מולדים במערכת השתן

• זיהומים חוזרים בדרכי השתן (UTIs)
• כאבים במותניים או בבטן
• דליפת שתן בלתי נשלטת
• נפיחות בטנית
• עלייה לא תקינה בלחץ הדם
• הפרעות בתפקוד הכלייתי בבדיקות דם ושתן

אבחון וטיפול

מומים מולדים במערכת השתן מאובחנים לרוב עוד במהלך ההריון באמצעות סקירת מערכות מוקדמת או בדיקות אולטרסאונד אחרי הלידה. במקרים מסוימים, יש צורך בבדיקות נוספות כגון מיפוי כליות, ציסטוגרפיה או MRI.

הטיפול תלוי בסוג המום וחומרתו, ויכול לכלול:

• מעקב רפואי בלבד – כאשר מדובר במום קל שאינו מפריע לתפקוד הכליות.
• טיפול תרופתי – לרוב אנטיביוטיקה מונעת לזיהומים חוזרים.
• ניתוח לתיקון המום – במקרים חמורים של חסימה, רפלוקס חמור או מומים אנטומיים מורכבים.

זיהומים בדרכי השתן (UTIs – Urinary Tract Infections) הם תופעה נפוצה בקרב ילדים ובני נוער, במיוחד בקרב בנות. הזיהומים נגרמים בעיקר על ידי חיידקים, כאשר Escherichia coli (E. coli) הוא החיידק השכיח ביותר.

🔹 מדוע זה קורה?
מערכת השתן בנויה כך שתמנע חדירה של חיידקים, אך כאשר חיידקים מצליחים לחדור לשופכה, הם עלולים להגיע לשלפוחית השתן ולגרום לזיהום. במקרים מסוימים, החיידקים עשויים להמשיך לכליות ולגרום לזיהום חמור יותר.

סוגי זיהומים בדרכי השתן

1. זיהום בשלפוחית השתן (Cystitis) – זיהום חיידקי המוגבל לשלפוחית השתן. לרוב מלווה בתסמינים קלים עד בינוניים.
2. זיהום בכליות (Pyelonephritis) – זיהום חמור יותר, שבו החיידקים מגיעים לכליות. זהו מצב רפואי הדורש טיפול מיידי.

גורמי סיכון לזיהומים בדרכי השתן

• מבנה אנטומי – בנות נמצאות בסיכון גבוה יותר בגלל קרבת השופכה לפי הטבעת.
• היגיינה לקויה – ניגוב לא נכון לאחר יציאה (מגב אל הקדמי), שימוש בסבונים מגרים או רחצה באמבטיה עם חומרים כימיים חזקים.
• עצירת שתן ממושכת – הרגלים כמו התאפקות מרובה עלולים להגדיל את הסיכון לזיהומים.
• רפלוקס שלפוחית-שופכן (VUR) – מצב שבו השתן חוזר מכלי השתן לכליות, מה שמגביר את הסיכון לזיהומים חוזרים.
• חסימות במערכת השתן – מומים מולדים או אבנים בכליות יכולים לגרום להצטברות שתן ולעלייה בסיכון לזיהום.
• מערכת חיסונית מוחלשת – מחלות כרוניות, נטילת תרופות מסוימות או מצבים רפואיים אחרים עלולים לפגוע בהגנה של הגוף מפני חיידקים.

תסמינים של זיהום בדרכי השתן

🔹 בילדים קטנים:

• חום בלתי מוסבר
• עצבנות וחוסר שקט
• ירידה בתיאבון
• הקאות או שלשולים
• שתן בעל ריח חזק

🔹 בילדים גדולים ובני נוער:

• תחושת צריבה או כאב בעת מתן שתן
• צורך תכוף להטיל שתן, גם כשכמות השתן מועטה
• כאבי בטן או כאב באזור המותניים
• שתן כהה, עכור או בעל ריח חזק
• חום וצמרמורות (במקרה של זיהום בכליות)

אבחון זיהום בדרכי השתן

האבחון מבוצע על ידי:
✅ בדיקת שתן כללית – לאיתור תאי דלקת, דם או חיידקים בשתן.
✅ תרבית שתן – מזהה את סוג החיידק והאנטיביוטיקה המתאימה לטיפול.
✅ אולטרסאונד דרכי השתן – במקרים של זיהומים חוזרים כדי לבדוק אם יש גורמים אנטומיים תורמים.
✅ בדיקות מתקדמות – כמו ציסטוגרפיה (VCUG) או מיפוי כליות במקרים חוזרים או מורכבים.

טיפול בזיהומים בדרכי השתן

• אנטיביוטיקה – ניתנת בהתאם לתוצאות תרבית השתן.
• שתייה מרובה – מסייעת לשטיפת החיידקים ממערכת השתן.
• שמירה על היגיינה – רחצה יומיומית וניגוב נכון לאחר שירותים.
• הימנעות מהתאפקות ממושכת – חשוב להטיל שתן בתדירות מספקת.

במקרים של זיהומים חוזרים, ייתכן שיומלץ על טיפול אנטיביוטי מניעתי או בירור מעמיק יותר של דרכי השתן.

כיצד ניתן למנוע זיהומים חוזרים?

✅ שתייה מספקת של מים
✅ התרוקנות מלאה של השלפוחית
✅ הימנעות משימוש בסבונים מגרים
✅ שמירה על היגיינה נכונה
✅ לבישת תחתונים מכותנה והימנעות מבגדים צמודים מדי

זיהומים בדרכי השתן עלולים להיות כואבים ומטרידים, אך אבחון מוקדם וטיפול מתאים יכולים למנוע סיבוכים ולשמור על בריאות הכליות של הילד. במקרים של זיהומים חוזרים, מומלץ לפנות לנפרולוג ילדים לבירור מעמיק.

המטוריה (Hematuria) היא מצב שבו יש נוכחות של תאי דם אדומים בשתן. זהו סימפטום שיכול להופיע מסיבות שונות, חלקן שפירות וחלקן דורשות בירור רפואי מעמיק.

🔹 סוגי המטוריה:

1. המטוריה גלויה (Gross Hematuria) – כאשר השתן נראה אדום, ורוד או חום עקב נוכחות של דם.
2. המטוריה מיקרוסקופית (Microscopic Hematuria) – כאשר הדם אינו נראה לעין אך מזוהה בבדיקת שתן במיקרוסקופ.

מהן הסיבות להמטוריה בילדים?

✅ גורמים שפירים (לא מסוכנים):

• מאמץ גופני אינטנסיבי – ריצה ממושכת או פעילות גופנית מאומצת.
• זיהומים בדרכי השתן (UTI) – יכולים לגרום לדלקת ולנוכחות דם בשתן.
• התייבשות – עלולה להשפיע על הכליות ולגרום לדם בשתן.
• פציעה או חבלה – מכה באזור הבטן או הכליות עלולה לגרום להופעת דם בשתן.

✅ גורמים רפואיים רציניים יותר:

• אבנים בכליות או בשלפוחית השתן – עלולות לגרום לכאבים חזקים ולדם בשתן.
• מחלות כליה דלקתיות (כגון גלומרולונפריטיס) – דלקת בכליות שגורמת להפרשת דם בשתן.
• תסמונת נפרוטית או מחלות גנטיות (כגון אלפורט או פוליציסטיות) – מחלות שמשפיעות על תפקוד הכליות.
• בעיות קרישה – הפרעות בקרישת הדם עלולות לגרום להופעת המטוריה.
• גידולים (נדיר בילדים) – במקרים מסוימים, גידול בשלפוחית השתן או בכליות עלול לגרום לדימום בשתן.

תסמינים נלווים שדורשים בירור רפואי

⚠️ אם אחד מהתסמינים הבאים מופיע לצד הדם בשתן, יש לפנות לרופא בהקדם:

• כאבים בגב התחתון או בצדי הגוף
• חום גבוה או צמרמורות
• צריבה או כאב בזמן מתן שתן
• שינוי בצבע השתן לאורך זמן
• ירידה במשקל או עייפות חריגה
• נפיחות בפנים, ברגליים או בבטן

כיצד מאבחנים המטוריה?

האבחון מבוצע באמצעות:
🔹 בדיקת שתן כללית (Urinalysis) – לזיהוי דם, חלבון, חיידקים או מלחים בשתן.
🔹 תרבית שתן (Urine Culture) – לבדיקת נוכחות זיהום חיידקי.
🔹 בדיקות דם – לבדיקת תפקודי כליה, קרישת דם ומחלות דלקתיות.
🔹 אולטרסאונד כליות ודרכי השתן – לאיתור אבנים, מומים מולדים או מצבים חריגים בכליות.
🔹 בדיקות מתקדמות (במקרים מסוימים) – כגון ציסטוסקופיה (בדיקת שלפוחית השתן) או ביופסיית כליה.

כיצד מטפלים בהמטוריה?

✅ הטיפול תלוי בגורם:

• במקרה של זיהום בדרכי השתן, יינתן טיפול אנטיביוטי.
• במקרה של אבנים בכליות, ייתכן צורך בהגדלת כמות השתייה או בטיפול רפואי להמסתן.
• אם מדובר במחלת כליות, ייתכן צורך במעקב אצל נפרולוג ילדים.
• כאשר הגורם הוא פעילות גופנית, לרוב אין צורך בטיפול, והמצב חולף מעצמו.

מתי יש לפנות בדחיפות לרופא?

🚨 אם יש דם בשתן יחד עם אחד מהתסמינים הבאים:

• כאבים עזים בבטן או בגב
• ירידה בתפוקת השתן
• חיוורון, עייפות או סימני אנמיה
• נפיחות בגוף

סיכום

דם בשתן בילדים אינו תמיד סימן לבעיה חמורה, אך חשוב לבצע בירור רפואי כדי לשלול מצבים מסוכנים. במקרים רבים, מדובר בתופעה חולפת שאינה דורשת טיפול, אך אם יש תסמינים נלווים או הופעה חוזרת של המטוריה, מומלץ לפנות לבדיקת מומחה לכליות ילדים (נפרולוג).

מהם מומים מולדים במערכת השתן?

מומים מולדים במערכת השתן הם הפרעות בהתפתחות הכליות, השופכנים, שלפוחית השתן או השופכה, אשר יכולים להתגלות כבר במהלך ההיריון בבדיקות אולטרסאונד. מומים אלו נעים מחסימות קלות ועד למומים משמעותיים שעלולים להשפיע על תפקוד הכליות והמערכת כולה.

כיצד מאבחנים מומים במערכת השתן בעובר?

🔎 סקירת מערכות מוקדמת (שבועות 14-16) – מאפשרת איתור מוקדם של מומים כלייתיים וגנטיים.
📌 סקירת מערכות מאוחרת (שבועות 20-24) – בדיקה מקיפה של מבנה מערכת השתן.
💧 מדידת כמות מי השפיר – רמות נמוכות עשויות להצביע על תפקוד כלייתי לקוי.
🧬 בדיקות נוספות במקרה של חשד למום חמור – בדיקת מי שפיר (אמניוצנטזיס) לאיתור מחלות גנטיות.

מומים נפוצים במערכת השתן בעובר

🏥 הידרונפרוזיס (Hydronephrosis) – הרחבת אגני הכליה

🔹 מתרחש כאשר השתן אינו מתנקז היטב מהכליה, לרוב בגלל חסימה חלקית בשופכנים.
🔹 ברוב המקרים המצב חולף מעצמו לאחר הלידה, אך במקרים חמורים יש צורך במעקב וטיפול.

🏥 אגנזיה כלייתית (Renal Agenesis) – היעדר כליה אחת או שתיים

🔹 אגנזיה כלייתית חד-צדדית – מצב בו העובר מתפתח עם כליה אחת בלבד. לרוב הכליה הנותרת מתפקדת היטב ואין צורך בטיפול מיוחד.
🔹 אגנזיה דו-צדדית – מצב נדיר וקשה שבו אין כלל כליות, אינו מאפשר חיים מחוץ לרחם.

🏥 כליות פוליציסטיות (PKD – Polycystic Kidney Disease)

🔹 מחלה גנטית שבה מתפתחות ציסטות מרובות בכליות, מה שעלול להוביל לאי-ספיקת כליות בשלב מוקדם.

🏥 אבנורמליות בשופכנים (Ureteral Abnormalities)

🔹 כגון חסימת השופכן או הצטלקות, עשויות לגרום לזרימה חוזרת של שתן לכליות (רפלוקס) ולנזק כלייתי.

🏥 תסמונת פוטר (Potter’s Syndrome)

🔹 מצב חמור בו יש פגיעה משמעותית בהתפתחות הכליות, המובילה למחסור חמור במי שפיר ולסיבוכים התפתחותיים בעובר.

ייעוץ טרום לידתי במקרים של גילוי מום בכליות או בדרכי השתן

📞 לאחר אבחון מום במערכת השתן, מומלץ לפנות לייעוץ עם רופא מומחה בנפרולוגיה ילדים, רופא נשים וגנטיקאי.

מה כולל הייעוץ?

✅ הסבר על המום שהתגלה – מה משמעותו, איך הוא עשוי להשפיע על התפתחות העובר ואילו אפשרויות טיפול קיימות.
✅ מעקב היריון מיוחד – ביצוע בדיקות נוספות כגון MRI עוברי, בדיקות גנטיות ומעקב הדוק אחרי רמות מי השפיר.
✅ דיון על אפשרויות הטיפול לאחר הלידה – האם נדרש ניתוח, טיפול תרופתי או מעקב בלבד.
✅ ליווי רגשי ותמיכה – הורים רבים חווים מתח וחרדה במקרה של גילוי מום בעובר, ולכן מומלץ להיעזר גם בליווי פסיכולוגי בהתאם לצורך.

מה עושים לאחר הלידה?

👶 תינוקות עם מומים בדרכי השתן עוברים הערכה רפואית מיד לאחר הלידה, הכוללת:
📌 אולטרסאונד כליות ושופכנים – לבדוק את חומרת המום.
📌 בדיקות שתן ותפקודי כליה – לאיתור סימני פגיעה כלייתית.
📌 מעקב נפרולוגי – במקרים מסוימים יומלץ על טיפול אנטיביוטי מונע או ניתוח לתיקון הבעיה.

סיכום

💡 רוב המומים בכליות ובדרכי השתן ניתנים לניהול באמצעות מעקב וטיפול מתאים.
👩‍⚕️ אם אובחן מום בעובר, מומלץ לפנות לייעוץ רפואי עם מומחים בתחום כדי לקבל מידע מקיף ולתכנן את ההמשך בצורה מיטבית.